מדריך קרבה

לפני שאת אומרת מה את מרגישה, את כבר חושבת מה עלול לקרות.

"עדיף לא עכשיו" · "הוא לא יבין" · "זה יגרום לפיצוץ"

תשאלי את עצמך, לפני שאת מדברת איתו:

ממי למדתי שמפחיד לומר את האמת שלי? היה לזה מקום בכלל?

את עסוקה בלנתח מה הוא עשה, במקום להבין מה קרה לך.

מול מי, מה שאני מרגישה עכשיו מוכר לי בכמויות?

תביני מה הרגש: פחד, השתתקות, בהלה...

הכעס שלך מגיע בשנייה — לפעמים את מפתיעה את עצמך.

כי הרבה פעמים יש התנגדות שאת לא מודעת לה, לסיפור שמאחורי הקלעים. כמו:

"אני לא אשתוק כמו אמא שלי"

את כל הזמן עסוקה במה הוא עשה, במה אמר, מה לא אמר, למה התכוון, למה הוא כזה "אטום".

כל עוד כל הפוקוס עליו — איבדת את הדרך אלייך. השאלה החשובה כאן:

מה כל כך כאב לי? מה הסיפור שקרה לי עם הרגש הזה?

את בטוחה שאת מגיבה אליו, אבל לפעמים התגובה רשומה כבר בתוכך.

מול מי הרגשתי ככה הכי הרבה?

יכול להיות שהיום את מגיבה לבן הזוג, לבת שלך או לאחותך — אבל סביר להניח שהמוח שלך פשוט מפעיל כלל רגשי ישן שהוא כבר מכיר.

שאת מתחילה להבין לפי אילו כללים מערכת ההפעלה הרגשית שלך פועלת, את מפסיקה להילחם בעצמך ועם האנשים בסביבתך.